השוק של שמנים אתריים-צמחיים הוא הטרוגני ביותר. מנתונים של ארגון התקינה הבינלאומי (ISO) עולה כי הייצור השנתי העולמי של שמנים אתריים עומד על כ-165,000 טון; עם זאת, שמנים אתריים טבעיים מהווים רק 30% מסך זה.
הבחנות בסיסיות:
שמנים אתריים טבעיים מופקים באמצעות תהליכים פיזיקליים-כגון מיצוי נוזלים סופר-קריטיים, זיקוק בקיטור או כבישה קרה-ובכך שומרים על 300 עד 400 מרכיבים פעילים ברורים (בהתאם לתקני ISO 9235). לדוגמה, שמן אתרי לבנדר אותנטי מכיל לינליל אצטט (38-42%) ולינלול (25-38%).
שמנים אתריים סינתטיים, לעומת זאת, נוצרים באמצעות סינתזה כימית או טכניקות בישום מלאכותיות כדי לחקות ריחות ספציפיים; הרכבם מורכב בדרך כלל מתרכובת אחת או ממספר מוגבל של מרכיבים כימיים.
השוואת יעילות:
ניסויים שבוצעו על ידי המרכז הלאומי הצרפתי למחקר מדעי (CNRS) אישרו ששמן אתרי עץ התה, עם תכולת טרפינן-4-אול שלו שמגיעה ל-40%, מפגין יעילות אנטיבקטריאלית הגדולה פי 3.2 מזו של שמנים אתריים סינתטיים.
מחקר שפורסם בכתב העת הגרמני Phytomedicine מגלה שהלימונן המצוי בשמן אתרי תפוז מתוק טבעי מסוגל להפעיל קולטני סרוטונין בגוף האדם -אפקט טיפולי שחסר לעמיתים סינתטיים.
הערכת בטיחות:
האגודה הלאומית לארומתרפיה הוליסטית (NAHA) מציינת את הדברים הבאים:
שמנים אתריים טבעיים מכילים כמויות קורט של אלרגנים פוטנציאליים (כגון Cinnamaldehyde); כתוצאה מכך, יש לשלוט בקפידה על ריכוזם במוצרים מוגמרים (לרוב לשמור ב-<1%).
שמנים אתריים סינתטיים עשויים להכיל מייצבים-כגון פתלטים. נתונים ממסד הנתונים של הסוכנות האירופית לכימיקלים (ECHA) מצביעים על כך ששיעור הרגישות הקשור לשמנים סינתטיים גבוה ב-27% מזה של שמנים טבעיים. בהתאם לכך, איגוד הניחוחות הבינלאומי (IFRA) ממליץ שבשימוש בפנים, ריכוז השמנים האתריים הסינתטיים לא יעלה על 0.01%.
